בוחבוט ואח' נ' משכן חברה קבלנית לבניין בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי וטענות התובעת

זוהי תביעה בגין נזקים נגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מהתזת חומר בניה על רכבה מסוג יונדאי מ.ר. 65-145-66, באתר בניה המנוהל על ידי הנתבעת 1 וממשאיתו (מערבל) של הנתבע 2 המבוטח על ידי הנתבעת 3.

ביום 26.6.13 החנה בעלה של התובעת את הרכב במקום המיועד לחניה בצמוד לאתר הבניה. מקום החניה היה מיועד ומותר למטרת חנייה. במקום לא היה כל תמרור ו/או סימון האוסר על החניה באותו במקום ו/או המזהיר מפני סכנה שבחניה שם. כששב בעלה של התובעת לרכבו נדהם לגלות שבמהלך עבודתם התיזו מי מהעובדים במקום חומר בניה כלשהו (כנראה בטון מהמשאית) על הרכב.

העובדים אשר הבינו מיד כי מה קרה "התנפלו" על הרכב בניסיון לנקותו מהחומר שהותז עליו. בעלה של התובעת לא ביקש זאת מהם ואף התנגד אלא שהם "עטו" על הרכב. בעליה ו/או מנהלה של הנתבעת 1 הודה בפניו ואישר את עובדות המקרה ואת אחריותן של הנתבעות.

לרכב ולצבעו נגרם נזק בלתי הפיך. הרכב צריך לעבור צביעה מלאה והחלפת שמשה קדמית. הנזקים ואופי התיקונים הנדרשים גורמים גם לירידת ערך הרכב.

בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה הוערך הנזק לרכב בסך של 12,714 ₪.

טענות הנתבעת 1

ביום 26.6.13 לא ביצעה נתבעת 1 כל עבודות טיח בחזית הבניין הפונה לרחוב נורדאו , מקום חניית הרכב לדברי התובע. מעולם לא שלח מנהלה של הנתבעת עובדים לנקות את מכונית התובעת והעובדים שניקו את מכוניתו היו כנראה עובדי קבלן שעבד בבנין ושניקו ביוזמתם, תחת השגחתו של התובע ובעקבות פנייתו אליהם את המכונית. הלכלוך שהיה על מכונית התובע לא נגרם מהתזת חומר טיט מהבניין, ומדובר בתביעה סרק.

טענות נתבעים 2 ו – 3

הנתבע 2 הינו קבלן המשנה מטעם חברת הנסון ישראל בע"מ ונתבעת 3 הינה מבטחת המשאית שברשותו.

ביום האירוע פרק הנתבע 2 חומר באתר הבניה המדובר. פריקת החומר נעשתה כראוי, כנדרש ומבלי להסב כל נזק לסביבת מערבל הבטון. רכב הנתבע חנה במרחק של 9 מטרים ממערבל הבטון ומצידו הימני כאשר בפועל הפריקה של החומר נעשתה מצד שמאל של המערבל, דבר השולל כל אפשרות הגיונית להתזת חומר שנפרק מהמשאית לעבר רכב התובע.

היה ויוכח כי אכן חומר פגע בשלב כלשהו ברכב התובע הדבר נעשה לאחר שנהג הנתבעת סיים מזמן מלאכתו וכבר לא היה במקום האירוע.

הדרך היחידה בה יכול היה החומר להיות מותז על רכב התובע המצוי במרחק 9 מטרים הינה פעולת שאיבת הבטון במשאבה שהתרחשה כולה באחריות הנתבעת 1. לנתבע 2 אין עובדים פועלים שהיו במקום ומכאן ניתן ללמוד כי היו אלו הפועלים שבאחריות הנתבעת 1.

עוד טענו הנתבעים כי דו"ח השמאי אשר צורף לכתב התביעה ,נערך זמן רב לאחר האירוע ואיננו קשור לנזקי התאונה עצמה וכי לא הוכח תיקון הרכב בפועל. קביעת השמאי בדבר ירידת ערך אינה אמינה שכן בפני השמאי לא הוצג עברו התאונתי של הרכב. לאור מועד עלייתו של הרכב על הכביש והק"מ שגמע הרכב עד למועד האירוע עולה חשש כי הרכב היה מעורב בתאונות קודמות.

עדויות ומסקנות

נציג הנתבעת 1, מר אלברג, העיד כי ביום האירוע לא בוצעו עבודות טיח בחזית הבניין וכי הוא בכלל היה בחו"ל. לדבריו, ולאור מיקום רכבה של התובעת, הרי שאם הותז טיט מכיוון הבנייה, הוא היה פוגע רק בחלק השמאלי של הרכב, וכי בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי רואים נזק רק בחלק הימני של הרכב. עוד אמר כי מדובר בטיט, שהינו חומר שלוקח לו 48 שעות כדי להתייבש, ואם זה היה טיט שניתז מהמערבל הוא היה נשטף בקלות. לדבריו מדובר בלכלוך ישן ונסיון להפיל את הנזק על הנתבעת 1.

הנתבע 2, בעל המערבל, סיפר כי בין ה - 20 ל - 30 בחודש יוני, בכל יום קיבלה הנתבעת 1 חומר. כשמשאית מגיעה, היא פורקת את החומר, תוך 10 דק' ויוצאת ונעלמת. הפריקה היא לצד מסוים, ולא ייתכן שהחומר הזה יעבור נגד כיוון הרוח והפריקה. לדבריו מדובר בחומר שמתייבש אחרי למעלה מ-48 שעות. לדבריו אף אם נהג המערבל שטף את השוקת, הוא מתיז לכיוון המכולה והבניין ולא לכיוון המכוניות.

מעדות בעלה של התובעת עולה כי הוא לא ראה בפועל את הבטון מותז מהמשאית של הנתבע 2, אך למד מכך מפועלים שאמרו לו כי עקב שטיפת מגלשת הבטון עפו מים וחומר על הרכב.

נציג הנתבעת 1 כלל לא היה בארץ בעת האירוע ועל כן אין הוא יכול לשלול את התרחשות האירוע. הנתבעים טענו כי מדובר בחומר שאינו מתייבש על אתר אלא בתוך 48 שעות. דא עקא שאף אחד מהנתבעים לא הביא הוכחה של ממש מהו החומר המדויק שהיה במערבל ואף לא חוות דעת שתלמד כמה זמן לוקח לחומר להתייבש. מדובר בעניין של מומחיות ומקצועיות המחייב הוכחה דווקא מצד אלו העוסקים בעניין והטוענים כי החומר נשטף בקלות. אין זה הגיוני לקבל את טענתם כי מדובר בלכלוך סתם שהתובע מנסה "להפיל" עליהם.